אזכרה

כתב הגאון רבי עקיבא איגר בצוואתו: "בני ובנותי לא יתענו ביום השנה, אבל ילמדו כל הלילה וכל היום בלי הפסק. ואין מן הצורך שרק הם בעצמם ילמדו, אלא יכולים להעמיד אחרים תחתיהם שילמדו, ולתת להם שכרם. רק שיהיה בענין שלא יהיה הפסק מתחילת הלילה, עד תחילת הלילה הבאה". על כן, מה טוב ומה נעים מה שנהגו רבים שלא לעבוד ביום זה, וישתדלו כמיטב יכולתם בלימוד התורה ובשיעורי תורה, ולשכור תלמידי חכמים שיעסקו בתורה כל היום ההוא וכל הלילה. ובלי ספק שזוכים לעשות נחת רוח גדולה לנשמת המנוח. (ג ריח)

 

מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה שחור כפחם, והיה טוען  על ראשו מטען גדול של קוצים,  ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא, העמידו ואמר לו: 'מדוע אתה עובד קשה כל כך ? אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אפדה אותך מידו, ואם עני אתה, אני מעשיר אותך'. אמר לו אותו האיש: 'בבקשה ממך, אל תעכבני, שמא ירגזו עלי  אותם הממונים עלי' אמר לו: מה מעשיך ? אמר לו אותו האיש: 'מת הוא (כלומר, הוא עצמו), ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם'

אמר לו רבי עקיבא: בני, מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו ? אמר לו: גבאי המס ומראשי העם הייתי, ונושא פנים לעשירים והורג עניים, ועוד עברתי הרבה עבירות תעכבני, שמא יגזרו עלי בעלי פורענות כי אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר אחד שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך", ועונין אחריו, "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר קדיש, ועונין אחריו "אמן יהא שמיה רבא מברך", מיד היו מתירין אותו מן הפורענות, אולם הוא לא הניח בן בעולם... ואינו יודע אם ילדה זכר מי ילמדו תורה, שאין לו אהוב בעולם. אמר לו רבי עקיבא: מה שמך ? אמר לו: 'עקיבא'. ושם אשתך ? אמר לו: 'שושניבא'. ושם מקומך ? אמר לו: 'לודקיא'. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא צער גדול, וקיבל עליו לילך ולחפש אם יש לו בן כדי ללמדו תורה ולהעמידו לפני הציבור. הלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל אודות אותו האיש. אמרו לו: ' ישחקו עצמותיו של אותו רשע'. שאל על אשתו, אמרו לו: ימחה זכרה מן העולם  שאל על הבן, אמרו: ' הרי ערל הוא, אפילו במצוות מילה לא עסקו' מיד נטלו רבי עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה לו: 'רבי עקיבא, לך ולמד אותו' הלך ולמדו תורה וקריאת שמע ושמונה עשרה ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר 'ברכו את ה' המבורך', וענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד', ואמר קדיש, וענו אחריו 'יהא שמיה רבה'. ואחר כך לימדו משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, עד שנתחכם מאד, והוא רבי נחום הפקולי (וכמה תלמידי חכמים יצאו ממנו). באותה שעה מיד התירו המת מן הפרענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר: 'יהי רצון שתנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדין גיהנום.  

כי כשנכנס בני לבית הכנסת ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני הנורא. וכשנכנס לבית המדרש, בטלו ממני כל הדינים שעלי. וכשנתחכם בני וקראהו "רבי", שמו כסאי בגן עדן בין צדיקים וחסידים, ועטרוני בכמה עטרות. בזכותך הייתה לי כל זאת' מיד פתח רבי עקיבא ואמר (תהילים קלה, יג): 'ה' שמך לעולם, ה' זכרך לדור ודור".